הידקו גבעתי בע"מ נ' סאן בלוק בע"מ

החלטה

בפני התנגדות שהגישה המבקשת, לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדה המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2502202100.

לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע, בהתנגדות, בחקירת המצהירה בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה שטרית, וזאת בתנאי שתפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מהיום, את הסך של 98,721 ₪.

התרשמתי מחקירתה של נציגת המבקשת כי הגנתה של המבקשת היא בתחום האפור שבין הגנת בדים והגנה שסיכוייה קלושים, וכי "כמעט" רשאי הייתי לסרב לבקשתה למתן רשות להתגונן.

במה דברים אמורים?

ראשית, המצהירה מטעם המבקשת הודתה כי אינה יכולה לתמוך טענות שונות בתצהירה, בעדותה מידיעה אישית (ואף לא פירטה ממי, אם כן, היא יודעת עובדות אלה), וזאת בכל הנוגע לליקויים הלכאוריים שנתגלו במחשב אשר הותקן במנוף של המבקשת, או של החברה-האחות שלה וכן בכל הנוגע לטענה כי המדובר ב"מחשב משומש".

המצהירה מטעם המבקשת הודתה כי היא מנהלת הכספים של המבקשת, וכי אינה מבינה "ברמה הטכנית האינטנסיבית", כלשונה. לא הוצגה כל עדות אחרת, או חוו"ד, שתתמוך בטענות אלה.

שנית, המבקשת טענה לסיכום בעל-פה בינה ובין נציג המשיבה, לפיו תשלם המבקשת למשיבה רק את הסכום שיתקבל מחברת הביטוח עבור גניבת מחשב המנוף.

ברם, נציגת המבקשת מסרה מספר גירסאות באשר לגורם עימו הגיעה לסיכום זה, וכמו כן סירבה להשיב על שאלה הקשורה לסיכום זה, הנראה, על-פניו, מבלי לקבוע מסמרות, כניסיון להונות את חברת הביטוח באשר לערכו האמיתי של הנזק.

שלישית, גם באשר לתוכנו המדוייק של ההסכם, ובמיוחד באשר לסכום שתשלם המבקשת למשיבה, לא הייתה בפי נציגת המבקשת גירסה ברורה וסדורה. בתחילה העידה כי יהא על המבקשת לשלם 60,000 ש"ח בלבד, ולאחר מכן העידה כי תשלם רק את מה שתסכים חברת הביטוח לשלם, ואף הוסיפה – בניכוי השתתפותה העצמית של המבקשת. מלבד חוסר ההגיון הכלכלי של גירסה אחרונה זו, הרי שאין היא מתיישבת עם הגירסה הראשונה. יש לציין כי נמצאו סתירות נוספות גם באשר לאופן ביצוע התשלום (פעם אחת העידה נציגת המבקשת כי "הכינה שיק" (בלשון יחיד) ופעם אחת טענה כי רצתה לשלם ב- 5 תשלומים שהפכו ל- 4, כלשונה).

ברם, למרות כל האמור לעיל, הרי שדחייתה של גירסת המבקשת מכל וכל, כבר בשלב דיוני זה, מצריכה קביעות כלשהן בדבר מהימנות עדותה של המצהירה מטעם המבקשת.

ההלכה בעניין התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

לפיכך, הגעתי למסקנה כי מאחר ו"כמעט" רשאי הייתי לסרב לבקשתה של המבקשת, הרי שיש לאפשר למבקשת להתגונן בפני התביעה, אך זאת בתנאי שתפקיד את הסך של 98,721 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד, בסך 3,500 ₪, ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי באשר לחיוב הנטען העולה על הסך של 78,229 ש"ח.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: